נולד באודסה ב- 1896 למשפחה ציונית שומרת מצוות. בשנת 1912 עלה שמואל ראשון ממשפחתו לארץ ישראל. למד בגימנסיה הרצליה והתחבר לרעיון א”י העובדת. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד, תחילה לימד בפתח תקווה אחר כך שמר ברחובות ולאחר מכן עבר לכנרת שם חלה קשה בפרטיפוס, עבר לחיפה ועבד בסלילת כבישים. עם כניסת האנגלים הלך צפונה למחניים בה היה פועל ומורה למבוגרים שם הקים חדר טבע. את אשתו שרה יצקר פגש ב”ירח העיון” (מפעל לימודי של הסתדרות הציונית) משם יצאו יחד לעבוד בכביש צמח טבריה ומגדל והצטרפו לגדוד העבודה. בתקופה זו ערך את כתב העת “הסולל”. ביולי 1922 לאחר הולדת הבת הבכירה איה, עברה המשפחה לעין חרוד. בעין חרוד נרתם סבוראי להקמת בית הילדים הקיבוצי ועסק בחקלאות בענף המטעים, 20 שנה עבד בענף זה אותו למד וחקר ואף היה פעיל בארגון הנוטעים. ביוזמתו נשלח ע”י הארגון לחו”ל לברור בעיות שונות ולחיפוש זנים מתאימים. זני האגסים אותם הביא ואקלם הינם זני האגסים הנפוצים היום בכל הארץ. סבוראי השתתף באופן פעיל בדיונים רעיוניים ובמאבקים ציבוריים שהסעירו את עין חרוד והיה העורך ה”יומן” הראשון בתנועה הקיבוצית – בעין חרוד.
עם נופלו של חיים שטורמן בשנת 1938 הוצע לסבוראי להקים בית לזכרו. לאחר לבטים קיבל על עצמו את המשימה להקים בית לתרבות ולמורשת דמותו של חיים שטורמן ולאחר מכן פעל להנצחתם של ויינגייט ויהושוע חנקין, דמויות בהם ראה סבוראי צורך להנחילן לרבים. העבודה בבית שטורמן הייתה לו עבודת יצירה במלוא מובן- יצירת חייו. מחשבה ולמידה, רעיון ממריא ותכנון מפורט, ומאבקים קשים על הביצוע. אך לבסוף הבית הוקם, התלקט חבר אנשים מן העמק כולו שהתלכדו והתמסרו אתו יחד להקמת הבית. בנוסף לעבודתו בבית שטורמן ובמטעים היה נפנה משך כל חייו לפעילות וחשיבה בצדדים רבים ושונים: תרגם וערך ספרי צמח ובוטניקה, תוך עיסוק בחקר האזור נמשך אל דמותו התנ”כית של גדעון, התעמק בה ושיחזר את הרקע שלה וההתרחשויות ההיסטוריות. יזם והגה רעיון אכסניית נוער (הראשונה בארץ) ליד מעין חרוד ומערת גדעון. בשנותיו האחרונות עבד ונאבק על הקמת אגף נוסף לבית שטורמן, אשר ייצג את ההתיישבות השיתופית לזרמיה וישא את השם הרצפלד. בחודשיו האחרונים עמל על פתיחת תערוכה “50 שנות העמק” הוא נספה על הסף ב-1971 בתאונת דרכים.