הסטוריה ואריכיאולוגיה
עמק- חרוד –  פיסת ארץ קטנה אך בעלת חשיבות גאוגרפית אסטרטגית, עקב היותה המעבר המישורי היחיד ממזרח אל הים בארץ ישראל.  כאן עברה דרך הים ההיסטורית וכאן התרחשו אירועים וקרבות ששינו את פני האנושות כולה.

דרך הים היוותה ציר תנועה בעל ערך כלכלי וצבאי חשוב ביותר בין ארץ מצריים וארם נהריים, שתי המעצמות הגדולות בעולם הקדום.  ארץ ישראל שימשה גשר ביניהן.
לכן, מאז ומתמיד ניטשו באזור זה קרבות עקובים מדם וכוחות רבים ניסו לבסס את מעמדם ושליטתם בדרך זו.

המלחמה הקדומה ביותר, הרשומה לכל פרטיה בהיסטוריה העתיקה, התחוללה בשנת 1478 לפנה”ס על אדמת עמק יזרעאל, בשדות מגידו.  מנצחה היה תחותמס השלישי מלך מצריים.   מלחמה זו התרחשה דורות אחדים לפני כיבוש הארץ בידי שבטי ישראל.

כשנחלקה הארץ לשבטי ישראל, בימי יהושוע בן נון, התנחלו בעמק וסביבותיו שלושה שבטים גדולים בישראל: זבולון בצפון מערב, יששכר במזרח ומנשה בדרום.

גבולות השבטים יששכר וזבולון נפגשו במרומי התבור ומשם התפשטה נחלתו של כל שבט לשיפולי העמק.

כלי צור מתקופת האבן הקדומה ועשרות אתרים שנתגלו בשדות העמק מעידים על חיי בני האדם שהתאפשרו בזכות שפע המים, אדמתו הפוריה והמזון הנמצאים בו.

התיעוד המקראי על החיים בעמק ומקורות אחרים, מעידים על חיי עושר ושלווה ועל תנועת הסוחרים בנתיבות עמק יזרעאל.      כאשר פלשו אויבים לעמק, היו תושביו עולים אל ההרים.

בתקופת השופטים בישראל חדרו הכנענים ממישור החוף הצפוני אל העמק, במטרה להשתלט על אסם תבואה זה.
בני השבטים יצאו נגדם במלחמה, דבורה הנביאה מתארת זאת בשירתה: “בפרוע פרעות בישראל.. חדלו ארחות והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות. חדלו פרזון בישראל חדלו” (שופטים ה, ב-ז).

ניצחונו המזהיר  של צבא ישראל בפיקודו של שר הצבא משבט נפתלי – ברק בן אבינועם על צבא סיסרא, התרחש בשוליו הדרום מערביים של העמק.    בשירת דבורה מתואר הניצחון כך: “באו מלכים נלחמו, אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגידו, נחל קישון גרפם, נחל קדומים נחל קישון, תדרכי נפשי עוז”.

כעשור מאוחר יותר, כינס השופט גדעון את לוחמיו ליד מעיין חרוד, למלחמהבשבטי המדיינים שפלשו לעמק מהמזרח, ובשלוש מאות חייליו הנבחרים, ניצח אותם והניסם חזרה למעברות הירדן.

בתקופת שאול המלך, חדרו  הפלישתים ממישור החוף הדרומי. שאול המלך נלחם בהם על הרי הגלבוע ונפל על חרבו יחד עם בניו כשחש שהוכרע בקרב.

בימי חלוקת המלוכה היה העמק בגבולות מלכות ישראל ובעיר יזרעאל היה ארמון החורף של מלכיה.

הרבה ממאורעות חייהם של עמרי ואחאב בנו שנישא לאיזבל הצידונית, מתארים חיי חקלאות מפותחת ושפע וקונפליקטים על רקע חטאים דתיים עם אליהו הנביא ואלישע תלמידו התרחשו ביישובי העמק ובהרים סביב.

היוונים קראו לעמק יזרעאל “הבקעה הגדולה” ושיבשו את השם יזרעאל לאזדרלון וזהו שמו הלועזי של העמק גם בימינו.

הערבים המוסלמים פלשו בשנת 638 אל פנים הארץ דרך בקעת הירדן ועמק יזרעאל וממנו התקדמו דרומה אל ארץ יהודה. לאחר כיבוש הערבים היה העמק שומם ועזוב במשך דורות רבים.

במאה ה-12, התלקחו בעמק מלחמות בין מוסלמים לצלבנים ובמרומי התבור ובירכתי רמות יששכר נשארו שרידי מצודות של הצלבנים .

מעין חרוד, הנובע למרגלות הגלבוע, מכונה בפי הערבים בשם ‘‘עין ג‘אלוד‘‘. בימי הביניים אף קראו לו ‘‘עין ג‘אלות‘‘‘, כלומר ‘‘עין גליית‘‘, כמובא בספרו של אשתורי הפרחי, ‘‘כפתור ופרח‘‘, שיצא לאור בשנת 1322. המסורת הערבית טוענת שבמקום זה הכה המלך ט‘אלות, הוא שאול, את גליית – לאחר שבחן את אנשיו בשתייה מן העין ובחר מתוכם את המלקקים בלבד. אכן, מסורת שעשתה סלט מכמה וכמה סיפורים שונים. מסורת מבולבלת זו התפתחה, ככל הנראה, בשל דמיון השמות ג‘אלוד-ג‘אלות‘ לשמו של גליית. יהודה זיו סבור כי ‘‘ג‘אלוד‘‘ אינו אלא שיבוש השם הקדום ‘‘גלעד‘‘ – אותו ‘‘הר הגלעד‘‘ המוזכר במבוא לקרב של גדעון נגד המדיינים, שהוא בעצם ההר שמעל עין ג‘אלוד; כלומר, הגלבוע בכבודו ובעצמו.

 

קרב עין ג‘אלוד ליד עין-חרוד, התחולל  בשנת 1260 ובו ניצח הסולטן הממלוכי קוטוז את הצבא המונגולי, שהגיע בכיבושיו עד ארץ ישראל. ניצחון הממלוכים עצר את תנופת הצבא המונגולי ונחשב לאחד הנצחונות החשובים בהיסטוריה העולמית. אחד המפקדים החשובים בקרב זה היה ביברס, אשר מינה את עצמו לסולטן הממלוכים, חודש לאחר הקרב לאחר שרצח את קודמו הסולטן קוטוז.

 

הסטוריונים רבים טוענים כי קרב עין ג‘אלות (כמו גם התבוסה שנחל הצי המונגולי כשניסה לפלוש ליפן), סימל את שקיעתה של האימפריה המונגולית.

מלחמה גדולה פרצה ב1260 בין הממלוכים למונגולים. אחד הקרבות המפורסמים ביותר הוא קרב עין ג‘אלוּת שנערך ביום שישי ה-3 בספטמבר 1260 בסמוך לעין חרוד של ימינו, בו בלמו כוחות הממלוכים את התפשטות האימפריה המונגולית מערבה. ביולי 1260 החלו הכוחות הממלוכים לנוע ממצרים צפונה. הם נתקלו בכוח החלוץ המונגולי בעזה, הביסו אותו, ורדפו אחריו צפונה.
רוב הכוחות הממלוכים נעו בשטחים שבשליטה צלבנית וחנו בעכו. כוח חלוץ בראשות ביברס החל לנוע משם מזרחה , ובלילה שבין ה-2 ל-3 בספטמבר הגיע לבקעת עין חרוד (עין ג‘אלות, בשמה הערבי באותה תקופה), ותפס עמדה על גבעה מעל המעיין, שם צפה בכוחות המונגוליים נערכים בבקעה. שאר הכוחות הממלוכים בראשות קוטוז התקרבו גם הם לזירה, והתמקמו במארב.
עם עלות השחר החלו כוחותיו של ביברס לרדת מהגבעות והקרב החל. מספר הכוחות של שני הצבאות היה דומה – כ-20,000, ובתחילה הקרב היה שקול ונמשך עד שעות הצהרים. בשלב מסוים המונגולים הצליחו להבקיע את האגף השמאלי של כוחות ביברס, והממלוכים החלו נסוגים. הצבא המונגולי החל לדלוק אחריהם, אולם נפל למארב של קוטוז. המפקד המונגולי קיטבוקה נתפס וקוטוז הורה להוציאו להורג.
עם תפיסת מצביאם התמוטט הצבא המונגולי. חלק מהמונגולים ניסו להסתתר בצמחיה העבותה והיבשה של סוף הקיץ, אך נשרפו חיים כשהממלוכים הבעירו אותה. החלק העיקרי של הצבא המונגולי נמלט מזרחה. קוטוז רדף אחריהם עד בית שאן שם הביס את המונגולים סופית, והודה לאללה על הניצחון שהעניק לו.  לקרב זה השפעה מכרעת על התפשטות האסלאם במזרח.

בשנת 1915 כבש הסולטאן סלים הראשון “האמיץ” את ארץ ישראל מידי הממלוכים והפכה לפרובינציה עותומאנית. בימי השלטון העותומאני עברו בעמק הולכי דרך רבים בדרכם מירושלים
אל נצרת. רבים הזכירו בסיפוריהם את השממה והעזובה ששלטו במרחביו הנטושים.

בשנת 1799, כאשר צרו נפוליאון וצבאותיו הצרפתים על עכו, יצאו גדודים אחדים אל עמק יזרעאל ואל מול הר תבור וניצחו את העותומאנים.

בשנת 1870 רכשו בני משפחת סורסוק, בנקאי ערבי נוצרי בלבנון, מאת הממשלה הטורקית שטחים רחבי ידיים בעמק יזרעאל, שבחלקם עובדו על ידי אריסים ערבים אשר חיו לרוב בבקתות עלובות עשויות לבני חימר וטיט.

העותומאנים סללו לכל אורך העמק מסילת ברזל מחיפה – עפולה – צמח – היא רכבת העמק, שנפתחה לשרות הקהל בשנת 1905. רכבת זו הייתה סעיף של הרכבת החיג‘אזית הגדולה, שתפקידה היה להסיע מוסלמים מערי החוף עכו וחיפה אל ארץ חיג‘אז ואל מכה ומדינה הקדושות.

בראשית ההתיישבות היהודית בארץ בשנת 1890, נעשה ניסיון לקנות שטח אדמה בעמק אולם גזירות השלטון הטורקי הכשילו את הקנייה.

אחרי מאמצים רבים הצליחה הקרן הקיימת לישראל לרכוש בשנת 1910 שטח אדמה ראשון (10,000 דונם) בעמק התיכון עליו נוסדה מרחביה הנקודה העברית הראשונה בעמק וכאן החלה ההתיישבות הציונית הקואופרטיבית בארץ ישראל.