"אוסף האמנות של רחל סבוראי"

כדרך חייה של רחל סבוראי, גם הדרך לתערוכה "אוסף האמנות של רחל סבוראי" הפכה עבורנו למסע מסקרן, הרפתקני ואולי אף נועז. לא מדובר בתערוכה קונבנציונלית של יוצר ופרי עבודתו, מנקודת מבט נבחרת המתאימה לבמה ולכוונה אוצרותית, אלא בניסיון להאיר את "חדר הפלאות" של רחל בביתה הפרטי, באור חדש – באולם תצוגה.

ראשית התערוכה ביוזמת ילדיה של רחל סבוראי – מורן דלית ונבו, להציג את ציורי הבן האמן – נבו סבוראי, ולציין בדרך זו מלאת שנה לפטירתה של רחל ולהודות בכך גם לאביה שמואל סבוראי, שלא תמיד נמצאה הדרך ההולמת לציין ולהאדיר את מפעל חייו החלוצי – הקמת בית חיים שטורמן.

בהכנת התערוכה גילינו כי גם לרחל עבודות אמנות משלה, שיצרה, ואספה בביתה הקיבוצי הצנוע – האוסף עם ציוריו של הבן ,נבו, מילדות עד בגרות ,הוא למעשה "הבית של רחל" – המוזאון שלה (בניגוד למוזאון האמיתי שהקים אביה). כל אלה- היו בביתה, קרוב אליה , קישטו אותו, וניתן גם לומר שיצרו אותו.

את המימד הזה החבוי, האינטימי, המוכר קצת למבקרים שהגיעו לסף ביתה, והגנוז ביומנים ובתיבות נעולות – אנו פותחים בעדינות, כדי שגם אתם המבקרים תוכלו לגלות פנים נוספות, מגוונות, כואבות ורכות, אוהבות, ואימהיות שהיו ברחל, וכל-כך שונות ומנוגדות לדמותה הציבורית שנחקקה בדמיוננו כאשת עקרונות קשוחה, עקשנית ומורדת.

בתערוכה:
• עבודות של בנה, נבו סבוראי, מילדות ועד בגרות, שהיו תלויות בביתה של רחל.
• ציורים, רישומים ועבודות קרמיקה שיצרה רחל.
• טקסטים ושירים שכתבה ביומניה – בנושאים שהיו בבת עינה – ילדיה, חברתה גילה שהלכה בעקבותיה לפטרה ולא שבה. וקטעים החושפים את בחירותיה ועמדותיה המהותיות הקמאיות, בחייה.
• קטעי מדיה בהשתתפותה, שנעשו במשך השנים.
• ספרים – שכתבה, ערכה, הביאה להדפסה והיו קרובים לליבה.

 

בשנת 2012 קראה רחל במועדון לחבר של רביבים את שירו של המשורר בורחס
"אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש".
היא התרגשה וכתבה את השיר הזה:

"אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש"
…. הייתי מקפידה ללדת שוב את שלושת ילדי-בניי ובנותיי שלי.
והייתי זוכה שוב בתמורה, ל- 9 הנכדים שלי
(וגם לשני הנינים במרחקים)
ואני יודעת שאני בת שמונים וחמש
ואני יודעת על כן
שאני הולכת למות…
ומשתדלת לעוד קצת… "

 

אוצרת : ענת ציזלינג