(מדברי האוצר; גיא רז)
התערוכה והקטלוג: ציפורה דוד צלמת חלוצה הם פרק נוסף בהבניית ההיסטוריה של הצילום המקומי. במסגרת המחקר המתהווה של הצילום הארצישראלי אני עוסק כעת בפועלם של צלמי התנועה הקיבוצית החל ב-1921 ועד היום, בניסיון לאפיין את נקודת מבטם על חיי הקיבוץ מזווית צילום פנימית ואינטימית, בניגוד לצלמי הקרנות הציוניות שהגיעו ל"יום צילום" והוכוונו בידי מנהלי מחלקות הצילום. זהו צומת חזותי של הפרטי והאישי מול הקולקטיבי והלאומי.
בין 250 הצלמים הרשומים במעטפת המחקר של התנועה הקיבוצית, נדירות הן הצלמות ובעיקר הראשונות שבהן. אחת מהן ואולי הראשונה שתיעדה ישוב בתנועה הקיבוצית היא ציפורה דוד מעין חרוד. סיפור חייה של ציפורה דוד מרתק. זהו סיפור על אישה שהשתחררה מכבלי הדת, אימצה את רוח הסוציאל-דמוקרטיות באירופה של ערב מלחמת העולם הראשונה, לחמה על חרותה האישית ועל עצמאותה הכלכלית ורכשה בעמל רב מקצוע מודרני – צילום.
רוב פועלה הצילומי של ציפורה דוד התרחש בעין חרוד, הקיבוץ הגדול הראשון בארץ, והראשון להתיישבות הציונית בעמק יזרעאל. בקיבוץ הייתה פעילות תרבותית ענפה שהשפיעה ועיצבה את התרבות בתנועות הקיבוציות בראשית דרכן. בתוך מרחב נופי, תרבותי וחלוצי זה, פעלה ציפורה דוד. צילומיה המרגשים והאינטימיים נמצאים כיום רק כהדפסים באלבומי המשפחה, ובארכיון עין חרוד מאוחד, מכיוון שתשלילי הזכוכית נהרסו עם השנים. מצאנו לנכון לסרוק, להציג תערוכה ולהתקין קטלוג מצילומיה, כדי לשמר את זכרה ופועלה החלוצי והצילומי ולהנגישו לחברים ולילדי עין חרוד כולם, לחובבי הצילום בארץ, לתלמידים, לסטודנטים ולחוקרים, שכן כדברי אהרון ציזלינג – "חיינו מחייבים אמנות", ואוסיף בהקשרה של תערוכה זו – חיינו מחייבים זיכרון צילומי.
שמונים שנה לאחר מותה נערכת תערוכת צילומים לציפורה דוד ועושה עמה צדק היסטורי ופואטי. התערוכה יוצרת אלבום זיכרון לקהילה שלמה.